פתאום קם קבוק בבוקר ומגלה שאם היה לו קצת מזל, היה עשוי להיות צמוד למרכזו של הייפ תקשורתי גברי במיוחד.
ביום שישי הקודם התעוררתי לי בצהריים ושמתי פעמיי למטבח. הבית התמלא ריחות בישולים-של-אמא לקראת שבת, ההורים ישבו להם בנחת בסלון וקראו עיתוני סופשבוע ואני התכוננתי לחסל חשבונות עם מנת קורנפלקס.
בעודי אוכל ראיתי את כותרת העיתון מונחת על כסא לידי. לקחתי אותה, כשהיא מקופלת, שמתי אותה על השולחן והתחלתי לקרוא. כמובן שלא יכלתי, בתור גבר נורמאלי, שלא לשים לב לכותרת הענק "נבחרה קרייני פלייבוי הישראלית!" ולבהות בתמונתה במשך כמה רגעים.
נכון, אמרתי לעצמי, היא יפה. לא יודע אם יפה-פלייבוי (משמע "כוסית"), אבל יפה. אבל מה, היה חסר החצי השני של העיתון המקופל. לפיכך, פתחתי אותו וראיתי את כל המרובע השלם (והפנים של אותה קריינית, שהודפסו בדיוק על הכפל, נהפכו לממש מצחיקים לרגע) ובעודי קורא את הפרטים עליה אני שם לב לתמונה הקטנה שלה מתקופת הצבא.
"ישוש הקדוש!!" צעקתי בפה מלא והקורנפלקס התפזר על כל העיתון, שלעולם לא יחזור להיות כתמול-שלשום (אבל זה בעיקר כי הוא הודפס רק אמש), "התחלתי איתה פעם!" צעקתי שוב, אך בפה ריק הפעם, וכבר שמעתי את אבי דוהר מהסלון למטבח.
אכן כן. מסתבר שלפני כמה חודשים התחלתי עם נוגה שחר. אותה אחת, שבתקופתה הצבאית ככתבת עיתון "במחנה" נראתה ממש חמודה, עם נמשים, שיער ארוך, משקפיים שהשוו לה מראה חכם מאוד- היתה יוצאת לאיזה פאב (לא אגיד איזה, כי לכו תדעו אם היא עדיין שם ואני לא רוצה להפיל עליה מאות מעריצים ושאר בני 14 מרטיבים) ואני וכמה חברים גם יצאנו לשם באותו ערב. היא ישבה עם שתי חברות שלה ושתתה איזה קוסמופוליטן או משהו, אני ישבתי עם חברים שלי והורדתי את הליטר השני של הגינס שלי (אחח, הימים שבהם היה לי כסף...) ומבטינו נפגשו כמה פעמים. היא ניראתה חמודה, איך לומר. משקפופרית חמודה. ואכן, הלכתי לנסות את מזלי. באתי והצגתי את עצמי לראווה, עשיתי קצת עיניים לחברות, כדי שלא תוכל להגיד שאני מתעלם מהן, שאלתי אם יש חבר ונעניתי בשלילה לנסיון להשיג מספר טלפון. שם, לפחות, ידעתי.
חמוש בשם החלטתי לצאת עם כל נוגה שאי-פעם אפגוש!
טוב, אז אני קצת מגזים...
אוקצור, בנאדם קם יום אחד בבוקר ומגלה לתדהמתו שאם לפני כמה חודשים לא היה לו נוצר לו כוכב-לכת חדש בדיוק במרכז המצח, אם הוא לא היה שם יותר מדי בושם ושותה יותר מדי בירות כדי שהריחות יתערבבו בזעזוע מושלם יחד, אם הוא לא היה הולך קצת בזיגזגים בגלל הבירות הנ"ל ואם הוא היה נראה קצת יותר כמו יואב שוורדווד/סוודר/שרדר, אז כמה חודשים אח"כ חברה שלו היתה עשוייה להיות זו שמופיעה בעמוד הראשי של עיתוני יום שישי ובסוף הכתבה עליה היה יכול להיות משפט אחד קטן אך מפוצץ-אגו (בשבילי) כגון "ובנים, אל תתלהבו ? יש לה חבר".
כמובן, שזה לא קרה, אבל מי אני שאתלונן אם זה נותן לי סיבה טובה לכתוב טור אישי. :)
|
